
תדמיינו שאתם בשיא העשייה שלכם, הכול מתקתק, ופתאום – בום. הגוף קורס!
עברתי את זה לא פעם אחת, אלא ארבע פעמים. 4 אירועים לבביים שבהם המוות דפק בדלת ושאל: "מיקי, אתה בא?". במצבים כאלה, כל התארים, הדרגות והכסף לא שווים כלום. נשאר רק דבר אחד: החוסן המנטלי שלך.
הכאב: משבר בריאותי (או כל משבר פתאומי אחר כמו פיטורים או גירושין) הוא רעידת אדמה. הכאב הכי גדול הוא תחושת הבגידה. "איך הגוף שלי עשה לי את זה?", "למה דווקא אני?". אנשים נכנסים לדיכאון, חרדה קיומית, ופחד לעשות כל צעד קטן שמא "זה יקרה שוב". הם הופכים לנכים בנפש עוד לפני הגוף.
הסיבה (למה נופלים לשם?): המוח שלנו מחפש היגיון בכאוס. השאלה האוטומטית שעולה היא "למה?". אנחנו חופרים בעבר כדי למצוא אשמים. זה נותן תחושת שליטה מדומה, אבל בפועל זה שואב את האנרגיה היחידה שנשארה לנו להחלמה.
הפתרון (שיטת המגדלור): הניצחון שלי על הגוף הגיע ברגע שהחלפתי שאלה אחת. במקום לשאול "למה זה קרה לי?", שאלתי "איך אני יוצא מזה חזק יותר?, מה זה בא ללמד אותי?".
קבלת המציאות: זה קרה. זה הנתון. אי אפשר להתווכח עם המציאות. אל תבזבזו זמן על "מה היה אם".
התמקדות ב"יש": במקום להתמקד במה שהגוף לא יכול לעשות, התמקדתי במה הוא כן יכול. כל צעד קטן הוא ניצחון.
משמעות: הבנתי שיש לי עוד שליחות בעולם הזה. ה"למה" שלי (המשפחה, המתאמנים שלי) היה חזק יותר מהלב החלש.
לסיכום: החיים חזקים מהכל, אבל רק אם בוחרים בהם. אל תתנו למשבר להפוך לזהות שלכם. אתם לא "חולים", אתם אנשים שמתמודדים עם אתגר ומנצחים.
